Monday, August 22, 2016

A Passage from Ezzekiel

28:1 – וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר.  ב בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים
            See the Yalkut here, featuring the celebrated passage of the people who never died, and the people who entered gan eden alive. According to the Midrash, God is directing his remarks to Chiram, who fancied himself a God. But Chiram lived in the time of Solomon, hundreds of years before Ezekiel! (Update 2013 – But see Genesis Rabbah, 85:4, citing a debate of whether Chiram lived 500 years or close to 1100 years. The debate is based on the fact that a certain “Chirah” is mentioned in connection with Yehuda and Tamar, and the question is whether or not Chirah is to be identified with Chiram.)
            It is also worth pointing out that according to the Midrash here, Nebuchadezzar sexually violated the mother of Chiram. How appropriate, then, that Nebuchadnezzar, in a little-known fact, was himself later sexually violated. (See Rashi to 28:7).  Note also that according to Shemos Rabbah 8:2, when Nebuchadnezzar was exiled to the fields, he appeared to the animals “as a female animal.” I understand this to be another oblique reference to the fact that he was sexually violated.  It is another example, albeit little noticed, of middah kinegged middah: He violated others, therefore he was violated himself.  (Update 2013 – See Genesis Rabbah 93:6 or 7 (there is confusion in the numbering), where Yehuda accuses the Viceroy of Egypt, “Just as Pharaoh desired males, you too, desire Joseph for homosexual reasons.” In Shabbos (149b) it is said that Nebuchadnezzar would draw lots on a daily basis to determine which of his captives he would violate homosexually.  See also above Genesis 25:32, where I noted the comments of Midrash Rabbah to the words of Genesis 5:27 אִישׁ שָׂדֶה, stating that Esau made himself as an unclaimed “field” to be plowed by anyone, i.e., that he engaged in homosexual acts with any man who wanted.  ( I also noted there that the Midrash two versers later interprets the same word “שדה” to mean that Esau had “come from the field”, i.e., had returned from outraging a maiden, a decidedly heterosexual act.) 
Homosexuality in ancient times among rulers was somewhat common. Gibbon notes in the Decline and Fall that nearly all of the Roman Caesars engaged in homosexuality. (Update 2014 – In Leviticus Rabbah (21:2) we find a view that Goliath desired David for homosexual purposes. Most interestingly, the “Likutim” printed on the side of the new Wagshal editions says, in a somewhat oblique fashion, that Saul accused Jonathan of harboring sexual desires for David. This view is not based so much on the famous elegy of David for Jonathan, stating that the former’s love for the latter was “greater than that of women” [a much abused passage in contemporary times] but, rather, on 1 Samuel 20:30.)

See also my notes to Habakuk 2:15, where I discuss the prophet railing against Nebuchadnezzar’s habit of “gazing upon nakedness.” (2015)

This was contributed by David Farkas.
For those interested his book is available here

Thursday, August 4, 2016

נשואין אזרחיים בין

ידוע שיש איסור או מנהג להתחתן בבין המצרים לאשכנזים, ושבוע שחל בו לספרדים. שאלה מעניין היא אם מותר להשיג קידושין אזרחיות ( marriage license) באותו זמן? 
להשיב על זה צריך לברר האיסור של נשואין בין המצרים.
המקור לאיסור הוא ברייתא ביבמות מג. 
ותניא קודם הזמן הזה העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן מלבנות ולנטוע ומארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין 
הטור הביא זה להלכה בסימן תקנא עם הוספה קצת:
תניא בפרק החולץ: קודם לזמן הזה - פירוש מר"ח עד התענית, העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע, ומארסין ואין כונסין. ואין עושין סעודת אירוסין, דבאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה, אבל בנישואין בלא סעודה איכא שמחה.
רבינו נסים התיר לארס אפילו ביום ט"ב, והכי איתא בירושלמי, ומפרשינן טעמא שלא יקדימנו אחר.

אז לפי הטור הכל תלוי בשמחה, דהיינו שהאיסור של נשואין היא מדין שמחה . לע״ד אפשר לחדש שהאיסור נישואין לא מדין שמחה אלא משום היסח הדעת מימי הרצינים האלה. וזה קצת מדויק בברריתא שדין זה הובא על יד הענין למעט במשא ומתן, שבוודאי זב לא משום שמחה אלא סברא אחרת , לדעתי היסח הדעת.
אם יסוד זה אפשר כמה הערות :
1. יש ספק בפרי מגדים אם מותר להחזיר גרושתו בשבוע שחל בו. הוא הניח כי אין שמחה בהמחזיר גרושתו . אם אין שמחה מה הצד לאמור שהוא אסור? לפי יסודתי זה מאד מובן אף על פי שאין שמחה עדיין אפשר בו היסח הדעת.
2. הט״ז בסימן תקנא הקשה על הטור ( מובא לעיל) אם נגיד שאין שמחה למה צריכים הטעם של שמא יקדמנו אחר? דהיינו אם הכל תלוי בשמחה ואירוסין בלי סעודה אין בו שמחה צריך להיות מותר לגמרי לעשות ארוסין אפילו בלי סיבה צדדית של שמא יקדמנו אחר. אז לפי יסודתי לא קושיא כלל כי האיסור לא תלוי בשמחה רק בהיסח הדעת ואז אם לא היה החשש שמא יקדמנו אחר אירוסין היה אסור אפ׳ שאין בו שמחה כי יש היסח הדעת (עיין שבות יעקב שתירץ באופן כזה משום סבה אחרת).
3. לגבי ספירת העומר יש הרבה פוסקים שמתירים למי שזה ״ספירה״ שלו לילך לחתונה למי שנוהג ״הספירה״ אחרת. הנטעי גבריאל סבר שהוא יהיה הדין לגביה אשכנזי לילך לחתונה של ספרדי בין המצרים. לע״ד לא פשוט שאין לחלק גם אם האסור מדין שמחה וכש״כ לדידי שיש היסח דעת אפשר שגם לאורח יש היסח דעת אבל צריך לעיין עוד בזה

עכשיו נחזור לקושיא שהתחלנו אם יש איסור להשיג marriage certificate בבין במצרים?
השאלה הזה באמת רק נוגע לשיטת הרוגזבי שיש ממשות הלכתית לקדושין אזרחיים. יש לו כמה תשובות וסברות בזה עיין
אז בודאי שאין בו שמחה אז לפי הטעם שלי יש מקום לאסור משום היסח הדעת אבל זה לפלפולא בעלמא לא להלכה ולא למעשה
במהרה יבנה המקדש!